מיד לאחר השבעה באוקטובר, כשהתחלנו להבין את גודל האסון שפקד אותנו, להפנים את ממדי הזוועה והחורבן, טלפנו לשורדי השואה איתם אנו בקשר, לבדוק לשלומם. במהלך השיחה, גילינו שאנו יוצאים מחוזקים, יותר משחיזקנו.
המילים המדויקות שיצאו מפיהם, העצמה והחוסן אותם בנו במשך שנות חייהם בכלל, אך בפרט במשך שנות השואה, סיפור חייהם הייחודי וההתמודדות שלהם, היוו לנו תובנה כי גם אחרי הנורא מכל ניתן למצוא את הדרך.
מתוך תובנה זו החלטנו לחבר בין שורדי השואה לשורדי השבעה באוקטובר, וליצור ביניהם שיחה פתוחה ואותנטית. ניסינו להבין מניין שאבו שורדי השואה את הכוח להתגבר על האסון שלהם ואילו כלים פרקטים נתנו להם תקווה.
המפגשים היו עוצמתיים והתוצאה מצמררת ומרגשת. הפרספקטיבה אותה הציגו שורדי השואה על הדרך בה עשו אינטגרציה לטראומה האישית והקולקטיבית לתוך מסע חייהם, מילא בהשראה את המשתתפים. עם תחושה של חיבור וסוג של שותפות גורל, האפשרות לקום מחדש ולהמשיך בדרך אותה טוו דורות, נראית אפשרית.
המפגש בין חוה וניב מאפשר לנו הצופים לראות תהליך באורך שמונים שנה: מהאירוע המחונן עצמו ועד להשלמה עם סיפור חיינו הכולל בתוכו גם את הטראומה. חווה, מלאת אמפתיה ומילים חכמות, מזכירה לניב שאותה יצירה שהוא מתקשה לשוב אליה, אולי תהיה זו שבסופו של דבר תאפשר לו החלמה.
חוה היא סופרת שנולדה לתוך מלחמת העולם השניה ולא זכתה לחוות את ילדותה. לאחר המלחמה התקשתה להתמודד עם החוויות הטראומטיות שעברה כיהודיה. בחלוף הזמן הלכה לטיפול, התמודדה עם הטראומות של ילדותה ואף החלה לכתוב. הכתיבה גרמה לה להרגיש בעלת ערך עצמי, גרמה לה להבין שיש לה איך לגעת באחרים ולסייע להם בעזרת המילים שלה ותיאור החוויות שעברה. היום היא סופרת זוכת פרסים, ולדבריה: כבר אינה סובלת מפצעים פתוחים, אך הצלקות תמיד יהיו חלק ממי שהיא גדלה להיות.
ניב הוא אומן, מסיבת הנובה הייתה מסיבת הטבע הראשונה אליה הלך בחייו. הוא מתקשה לעכל את החוויות שעבר ואת העובדה ששרד בעוד אחרים לא, הוא גם מתקשה להמשיך ליצור. ניב מספר כי האירוע הטרגי הזה הציב בפניו אתגר: חיפוש אחר משמעות מחודשת.
אביגדור מציג לטלי, המתקשה להאמין שיהיה טוב, פרספקטיבה אחרת. פרספקטיבה של אדם שעבר ארועים קשים מנשוא ועדיין מאמין בחיים ובמשמעותם המטיבה. השיחה בינהם מאפשרת לצופה לראות תהליך בו אדם שאיבד הכל מצליח לתת משמעות ותחושת ערך לאדם שכמעט איבד את הכל ומשחזר את הרגע הזו אין סוף פעמים.
אביגדור הוא ניצול שואה מאושוויץ, שם רוב משפחתו נספתה ורק הוא ואחותו שרדו את התופת. אביגדור הוא איש אמונה ולמרות שעבר חוויות קשות בכל קנה מידה – תמיד האמין בטוב, לעיתים לא ברור איך. אביגדור הקים משפחה לתפארת עם אשתו, וגאה להיות ישראלי – המדינה בה הרגיש מוגן לראשונה בחייו. אביגדור עסוק ללא הרף בהרצאות אותן הוא מעביר לקהלים רחבים.
טלי היא אישה שומרת מסורת מאופקים. ביתה תמיד היה מבצרה עד שמחבלים נכנסו לבלוק והיא ויקיריה היו קרובים למוות. הרגע שראתה אותם מהחלון נכנסים לשכונה בטנדר הלבן, שב ועולה לנגד עיניה יום־יום מאז.
המפגש ביניהן מאפשר לשרון להסתכל אפילו על החוויות הקשות ביותר מזווית מוסרית וחברתית, הנותנת משמעות לכל אדם או אירוע איתו היא נפגשת.
נעמי היא פסיכולוגית ילדים. ניצולת שואה מהולנד שהגיעה עם משפחתה לברגן בלזן, שם איבדה את אחותה התאומה ואת יתר בני משפחתה, היא ואחיה הם היחידים ששרדו. לישראל היא הגיעה עם בעלה ופה הם בנו ביחד את משפחתם. במחנה, בצל תנאי המחייה התת־אנושיים, נעמי ראתה את הוריה שומרים על צלם אנוש ועל טוב לב – זה הוביל אותה לבחור במקצוע של נתינה ועזרה לזולת ולהאמין בזכויות אדם באשר הוא אדם, וזה מלווה אותה לאורך כל חייה.
שרון היא מורה לחינוך מיוחד ואמא מקיבוץ בארי. היא שהתה עם משפחתה בממ״ד כאשר מחבלים נכנסו לביתה וניסו לשרוף את הבית על יושביו. מתוך החוויה המטלטלת שעברה, ובניסיון להתמודד ולעבד אותה, שרון משתתפת במספר פרויקטים ומספרת את סיפורה, ובנוסף גם מדברת בפתיחות על הנושא בפודקאסט מרתק ומרגש.
